בפרק הקודם דיברנו על הצורך הבסיסי של הילד בכבוד, ועל חשיבותו להתפתחותו הנפשית והרגשית.
הבנו כי כבוד הוא לא רק מילה יפה, אלא צורך חיוני כמו אהבה, וכי הוא משפיע על תחושת הערך העצמי של הילד ועל ביטחונו בעולם.
בפרק זה נדבר על כבוד כלפי הילדים וכבוד כלפי כל אדם באשר הוא.
"יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך", הדריכנו רבי אלעזר בן שמוע (אבות ד', י"ב). רבי עובדיה מברטנורא מפרש על כך: "שכן מצינו במשה שאמר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים (שמות יז), עשאו שוה לו".
גדולי ישראל העניקו לנו דוגמה אישית מפעימה להענקת כבוד לכל אדם באשר הוא, גם לתלמידים המצויים בדרגה ובמעמד שונים לחלוטין, וגם לילדים קטנים. רבים הם הסיפורים המעידים על כך, ואנו נדלה רק מספר פנינים מן הים:
ידוע כי המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ ממיר זצ"ל נהג לנקוט בלשון המכובדת "איהר" (אתם) ולא "דו" (אתה), גם כששוחח עם ילדים קטנים ממש. רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ענק התורה, הפגין יחס של כבוד לכל אדם, גם לילדים קטנים, וגם בסיטואציות מורכבות: לדוגמה, הוא יכול היה להיות מוקף באנשים שביקשו לשמוע כל מילה היוצאת מפיו, ועדיין – לפנות מקום לילד רך בשנים ולעמוד להצטלם אתו, כדי שלילד "תהיה תמונה עם הרב אויערבאך", כרצונו.
נוסף לעצם החשיבות של הענקת הכבוד לילד, כדרך לבניית אישיותו וערכו העצמי – חשוב שנזכור כי רק כך ילמד הילד לכבד גם את זולתו. רק מי שחווה יחס מכבד ומעריך, יוכל להעניק כבוד והערכה לאחרים. כשאנו מייקרים את נשמתו המיוחדת של הילד, אנו מלמדים אותו לייקר גם את נשמתם-כבודם של אחרים, ולראות בכל אדם את חלק האלוק ממעל שבו, הראוי לכבוד אין-סופי ובלתי מותנה.
התייחסות מכבדת לילדים נוכל לבטא בכל שלב משלבי סדר היום, בעשייה – כמו בהימנעות ממעשים מסוימים, הסותרים את הגישה המכבדת לילד.
העקרונות המובאים בהמשך מבוססים על גישת RIE (Resources for Infant Educarers – בתרגום חופשי: משאבים עבור מחנכי תינוקות), שפותחה על ידי מגדה גרבר. גרבר, ילידת הונגריה, עבדה לצדה של רופאת הילדים ד"ר אמי פיקלר במוסד "לוצי", שהוקם ב-1945 ושהו בו כ-2000 ילדים שאיבדו את הוריהם (ממחלה או מפגיעה אחרת) במהלך מלחמת העולם השנייה.
ד"ר פיקלר השפיעה עמוקות על גרבר, ביחסה המכבד לפציינטים הקטנים שלה: היא תמיד דיברה אליהם ישירות והקשיבה אליהם, ותמיד סיפרה להם מה היא עומדת לעשות לפני שטיפלה בהם. בהשראתה, למדה גרבר לתואר שני בחינוך ילדים, ולאחר שהיגרה לארצות הברית – החלה לפתח את גישתה, שהפכה לפופולרית מאד.
הנחת היסוד של גישת RIE היא שיחס של כבוד, המוענק לילד מרגע היוולדו, מפתח בו ביטחון ויכולת של שיקול דעת מיטבי. לדברי גרבר, ילד שזוכה לכבוד לומד כיצד להתייחס לאחרים ולתת אמון באופן ריאלי ומושכל.
המיוחד בגישתה של גרבר הוא שהיא לא מעמידה את הילד במרכז באופן אבסולוטי, אלא מכוונת במקביל לטובתם ולרווחתם של הוריו / מטפליו. באמצעות הגישה, גרבר מבקשת להקל על התנהלות ההורים בשנותיו הראשונות ורצופות האתגרים של הילד. יישום של פעולות שגרה עקביות, פישוט תהליכים ופיתוח יכולת זיהוי לגבי הצורך בהתערבות או דווקא במתן אוטונומיה לילד – הם העקרונות שבאמצעותם, לפי גישת RIE, ההורים משיגים שגרת חיים קלה, פשוטה וצפויה יותר, מנוטרלת מהרבה מן המורכבויות המאפיינות את ההורות המערבית, התובענית והלא-מעט תזזיתית.
לתת לילד להיות מה שהוא ולגדול כפי שהוא – זה המוטו של הגישה. הוא מתבטא בכללים ובעקרונות המתייחסים גם לחשיבה שלנו ביחס לילדים, וגם לתרגום שלה למעשה [1]
נתייחס לילד כאל אדם בפני עצמו, בעל אישיות ייחודית הראויה לכבוד ולהתחשבות. הוא אינו "בובה" ולעולם אין להתייחס אליו כך. היחס המכבד כולל:
בפרק זה נגענו בנקודה הראשונה בעקרונות גישת RIE. בפרק הבא נדון ביתר פירוט על יישום עקרונות נוספים בגישה, בחיי היומיום שלנו עם הילדים. נראה כיצד עקרונות אלו יכולים לסייע לנו להתמודד עם סיטואציות שונות, כמו בכי, משחק, תקשורת ועוד.
