כשאנו ניגשים להקנות לילדים כללי בטיחות וזהירות, חשוב שנזכור את מאפייני החשיבה שלהם, כמו שהזכרנו בחלק הראשון של המאמר, ונתאים לכך גם את הכללים עצמם, גם את דרכי ההקנייה, וגם את הקצב שלה.
הרבה סבלנות ואורך-רוח נדרשים מאתנו לאורך התהליך. כאמור, ההפנמה וההטמעה של כללי ההתנהגות הבטוחה תלויים בהתפתחות החשיבה, וקצבה של ההתפתחות הזו הוא איטי ואף שונה מילד לילד.
מדריך ה"בטיחות מאפשרת" מציב לנו מספר כללי יסוד לחינוך מיטבי להתנהגות בטוחה:
חשוב לזכור כי עם כל התיווך וההסברה, שחשיבותם אינה מוטלת בספק, אין תחליף להשגחה פעילה וערנית, וכמובן, למתן הדוגמה האישית המלמדת מכל.
ומה שעוד חשוב לזכור, זו האחריות הנוספת שלנו להקנות את ההתנהגות הבטוחה ואת כלליה בדרך בטוחה כשלעצמה:
יש להימנע מצעקות, מאיומים ומהפחדת-יתר, העלולות (נוסף לכל נזקיהן הידועים) להוביל להתנהגות הימנעותית ולגרום לילד להיזהר יותר מדי.
הגבלות מרובות על הנדרש והגנת-יתר גורמות לפיתוח תלות של הילד במבוגרים ויוצרת בו תחושת חרדה מפני העולם הסובב אותו, עד כדי הימנעות מכל פעולה שכרוך בה סיכון – ואפילו סביר – ומכל קבלת החלטה שיש בה מרכיב של סיכון.
אם מזהים התנהגות הימנעותית אצל ילד, חשוב לטפל בה ולעזור לו להיחשף בהדרגה למה שהוא נמנע ממנו, בליווי תומך ותוך העצמה ומתן חיזוקים.
מטבע הדברים, חינוך לבטיחות כולל הטלת הגבלות לא מעטות, מילוליות ואף פיזיות: אמירות ברורות של "לא" ו"אסור", נטילת חפץ מסוכן מפעוט או הרחקתו בפועל מזירת הסתכנות.
עד כמה שאנו יודעים ומבינים שההתנהלות הזו נועדה לטובת הילדים ולשם שמירה על שלומם ועל בריאותם, התובנות הבאות יעניקו לפן זה של העשייה שלנו ממד נוסף ומרומם:
ילדים זקוקים לגבולות ומפיקים מהם תועלת עצומה, פיזית ומנטלית.
ראשית התהוותו של היצור האנושי תחומה בגבולות צרים וברורים, וכך הוא מתרגל משחר בריאתו למסגרת ברורה וקבועה ואליה הוא נכסף תמיד.
המחשה מעניינת לכך היא שיטת עיטוף התינוקות, שיטה מסורתית עתיקה שנעשתה פופולרית כיום: בשיטה זו כורכים בד סביב גופו של התינוק, באופן המגביל את תנועותיו. המצדדים בשיטה טוענים כי יתרונותיה כפולים: העיטוף מונע תנועות בלתי רצוניות של התינוק, שעלולות להעיר ולהפחיד אותו; ומעבר לכך – הוא מדמה תחושה של חיבוק עוטף ובכך מקנה לתינוק תחושה של מוגנות.
דווקא ההגבלה הזו, לכאורה, היא זו שמעניקה לתינוק את הביטחון שהוא מבקש ומאפשרת לו להיות רגוע ונינוח יותר.
ביטחון, במשמעותו המילולית, הוא גם היעדר סכנה והגנה מפני איומים – והוא גם תחושת וודאות המובילה לשלווה ולרוגע.
ממש כשם שמעקה לגג מאפשר לנו להשתמש בכל שטחו, וכשם שגדר בראש ההר מאפשרת לנו עמידה בטוחה הנאה מרבית מן הנוף –
כך יצירת מרחב בטוח, התחום במסגרת ובגבולות, מעניק לילד את החופש להתהלך בשטח המותר לו וליהנות ממנו בבטחה וללא פחד.
הקניית ההרגלים והעברה הדרגתית ומותאמת של אחריות אל הילד מפתחת בו עצמאות, מודעות ואמון עצמי, המשפיעים לטובה על איכות חייו הבוגרים.
מעבר לכך, הטמעת תפיסת עולם של סמכות מחייבת, וההסתגלות לציות להוראות מגבוה ולהישמעות לכללים ולחוקים – היא הכרחית לחיים של עבודת השם מתוך יראת שמים, התבטלות וכניעה לרצון השם ולמצוותיו.
האיפוק ודחיית הסיפוקים הנדרשים מן הילדון המתפתח – מקנים לו את אוצרות הזהב של ריסון הנטיות הטבעיות וניתובן לאפיקים הרצויים. כך נוצרת התשתית לחיים איכותיים של אדם בוגר, אחראי ומווּסת, המסוגל להתנהל מתוך משמעת עצמית, יציבות ועקביות.
נושא הבטיחות כולל בתוכו סעיפים ואלמנטים רבים, ולאור חשיבותו העצומה – ראוי להקדיש לו תשומת לב מרבית לאורך השנה כולה.
בהיערכות מתאימה, ניתן להעמיד נושא מהותי זה במוקד הקשר בינינו לבין הורי הילדים במסגרת: לספק להם חומר נגיש אודות בטיחות בבית, בהתאמה לעונות השנה (בניסן – הסכנה שבחומרי הניקוי ויצירת שטח בטוח גם בתקופה המאופיינת בחוסר-סדר, באייר – זהירות מפני אש המדורות, וכן הלאה), לקיים מפגשי למידה ולטפח שיח אפקטיבי בנושא.
‘’בית יהודה אריה’’, רחוב בליליוס 6, ת.ד. 956, ירושלים
02-6268888
העתיד של כולנו מתחיל כאן: בילדים שלנו. ביחד נעניק להם את כל ההזדמנויות להתפתחות מיטבית ולחיים מאושרים, ונשפיע לטובה גם על איכות החיים של המשפחה ועל החוסן הקהילתי והחברתי של כולנו.
