חלק א'

בטיחות במסגרות חינוכיות

מה שבטוח

 

 

איזו כברת דרך מרשימה עושים הילדים שלנו, מרגע כניסתם הראשונה למעון כתינוקות בני ארבעה חודשים, ועד סיום לימודיהם בגן הילדים, בגיל שש!

הם מגיעים אלינו כשהם רכים, חסרי-אונים ותלותיים לחלוטין, ונפרדים מאתנו כשהם רצים ומקפצים על שתי רגליהם היציבות, ומצוידים בסל גדוש ביכולות עצמאיות מפותחות.

ועם כל מה שהם לומדים לעשות בכמעט שש השנים הללו, ישנו תחום אחד שבו הם נותרים תלויים בנו – ו/או במבוגרים האחראיים האחרים בחייהם – לאורך כל שנות ילדותם, ועד להגעתם לבגרות ולעצמאות מלאות: השמירה הפיזית על חייהם, או במילה אחת – בטיחות.

 

שומרים על החיים

השמירה על החיים, כידוע לכולנו, היא אחד מן הערכים המקודשים ביותר בעם ישראל לדורותיו, וחשיבותה נלמדת ממצוות ומהלכות רבות. לדוגמה, מצוות מעקה: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך" (דברים כ"ב, ח'); וכן דחיית שמירת השבת מפני פיקוח נפש, הנלמדת מן הפסוק: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", שעליו דרשו חכמינו ז"ל: "וחי בהם – ולא שימות בהם".

בכל מקרה שבו קיים חשש לסכנת מוות לאדם, או להתגברות הסכנה – נדחית מצוַת השבת, ומותר לעשות אף מלאכה דאורייתא כדי להצילו. (שו"ע שכט, ד, וביה"ל ד"ה אלא).

הרמב"ם פוסק להלכה כי כל מעשה שיש בו סכנת נפשות, מהווה עבירה על מצוות שמירת הנפש (משנה תורה לרמב"ם ,ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק י"א, פסקה ד'), ובספר ה"לבוש" לרבי מרדכי יפה כתוב: "שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מיירי בזה, מכל מקום סמכו חז"ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה" (לבוש על שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן קט"ז).

השמירה, הזהירות והאחריות העצומות הנדרשות מאתנו, נובעות מן העובדה כי לחייו של כל יהודי – ולא משנה מהו גילו, מעמדו או מצבו הרוחני – יש ערך עצום ומשמעות בלתי-נתפסת. על החיים המקודשים הללו הצטווינו לשמור מכל משמר, כנאמר: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים, ד', ט"ו).

 

סביבה בטוחה? לא בטוח

הסביבה הטבעית שבה גדלים ולומדים ילדים בגיל הרך מספקת להם את התשתית ללמידה ולהתפתחות, אך בו זמנית – היא מציבה בפניהם אתגרים בטיחותיים רבים.

דו"ח ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים (2019) חושף כי רמת הסיכון הגבוהה ביותר להיפגעות קיימת אצל ילדים מגיל לידה ועד גיל 4, וכי רוב הפגיעות מתרחשות דווקא בסביבה האמורה להיות בטוחה: בבית או במסגרת החינוכית, לרבות בחצר השייכת לבית או למסגרת.

הסיבות המרכזיות לפגיעות המרובות בגילאים הרכים הן מאפייני ההתפתחות, הפיזיים והרגשיים, של הילדים בגילאים אלה, לצד ההיחשפות שלהם לסביבה שאינה תמיד מותאמת ליכולותיהם המוגבלות.

תינוקות ופעוטות מגלים את העולם בדרכם מלאת הסקרנות והעניין, תוך כדי בחינה פעילה, מישוש, טעימה והתנסות. במקביל לכך, אין להם יכולת מספקת (ובשלבים המוקדמים – אין להם כל יכולת) להגן על עצמם, לזהות סכנות ולהימנע מהן. גם כאשר הם מודעים לחוקי הבטיחות – לרוב הם לא יצליחו ליישם אותם, בגלל מגבלותיהם ההתפתחותיות, הקוגניטיביות והרגשיות.

 

הם לא יכולים לבד, זה בטוח

בחוברת ההדרכה המעולה של משרד החינוך: "בטיחות מאפשרת בגן הילדים" (בעריכת סיגל נטף, האגף לחינוך קדם-יסודי במינהל הפדגוגי, 2019) מתוארים המאפיינים ההתפתחותיים של החשיבה בגיל הרך, המשפיעים על יכולותיהם של הילדים להתנהל בצורה בטוחה. ביניהם:

  • חשיבה קונקרטית:

ילדים רכים מתקשים להבין מושגים מופשטים כמו "רעיל", "מסוכן" או "חיידקים".

  • ארגון מידע באופן לא לוגי:

ילדים מסדרים במוחם פרטים ואירועים ללא קישור מיוחד. לא תמיד הם מצליחים להעניק משמעות לקבוצה של פרטים, לתכלל אותם וליצור או להבין את ההקשרים ביניהם.

  • פרשנות מוטעית:

ילדים נוטים להסיק מסקנות שגויות מסיטואציות שהם נחשפים אליהן, או מיֶדע כללי שרכשו. הם קולטים קטעי מידע מסביבתם, ומאחר וכאמור – הם עדיין לא מסוגלים לארגן מידע באופן לוגי, וכמו כן מתקשים להבחין בין דמיון למציאות (עד גיל חמש או שש), הם עלולים לארגן לעצמם מידע מסולף ושגוי.

  • קושי בהבנת נקודת המבט של האחר:

ילדים תופסים דברים באופן פשטני ומתקשים להבין אותם מנקודות מבט נוספות, כמו גם להבחין בין כוונה למעשה.

  • תפיסת הווה וקושי בהבנת סיבתיות:

הילדים נמצאים בשלבים מוקדמים של רכישת מושגי הזמן והמרחב, ומרוכזים ברגע העכשווי, בלי יכולת לקשר את המתרחש כעת למה שאירע קודם (סיבה) או למה שעשוי או עלול להתרחש בשלב הבא (תוצאה).

הקושי בהבנת הסיבתיות נובע גם מחוסר היכולת לארגן מידע באופן לוגי, ליצור קישור בין קבוצת פרטים, תנאים או מצבים ולחברם ליחידה שלמה ומובנית.

  • קושי בניבוי תוצאות:

כחלק מתפיסת ההווה ומהעדר היכולת לקשר בין גורמים לתוצאות, ילדים אינם מביטים קדימה ואינם מסוגלים לִצְפּוֺת את מה שיתרחש בעקבות מעשיהם.

המאפיינים הללו תוארו בחוברת בהתייחס לילדים בגילאי הגן (3 ומעלה). כשמדובר בילדי מעון או משפחתון, הנמצאים בשלבים התפתחותיים מוקדמים הרבה יותר, חשוב לזכור כי יכולות החשיבה וההבנה שלהם נמוכות משמעותית גם מן הרמה הבסיסית של הילדים הבוגרים יותר.

בחלקו השני של המאמר נדבר על המשמעות המעשית של סביבה בטוחה, מה מאפיין אותה ואיך יוצרים אותה למעשה.