המאמר הזה חשוב במיוחד עבור אנשי חינוך והורים לילדים בגיל הרך – מגיל אפס ועד גיל שנה.
בחלקו הראשון נדבר על חלון ההזדמנויות ההתפתחותי של התינוק בשנת חייו הראשונה.
לחבק.
ללטף.
לנשק.
לחנך.
להעצים.
ללחוש מילות אהבה.
להאכיל.
לחתל.
להלביש.
לסרק.
לשטוף פנים.
לנגב אפון דולף.
שנים-עשר הפעלים המופיעים כאן מהווים מדגם זעיר ממש משלל הפעולות המרכיבות את שגרת הטיפול בתינוקות ובפעוטות, שגרה ברוכת עומס ורצופה בעשייה בלתי פוסקת.
במבט על הרשימה הזו, החלוקה בולטת לעין. אם היינו מבקשים מכם להגדיר במילה אחת את סוג הפעולות שבכל קבוצה, סביר להניח שלחלק ראשון הייתם קוראים "רגשי" או "רוחני", ולחלק השני "פיזי" או "טכני".
כעת, ניקח את המדגם המייצג הזה כולו, ונערבב אותו היטב. למה? כי בפועל, אין באמת אפשרות להפריד בין סוגי הפעולות שאנו מבצעים למען הילדים. לכל מעשה שהוא, גם הטכני ביותר, יש משמעות רגשית ורוחנית עצומה. גם העשייה במישור הרגשי, וגם זו הפיזית-לכאורה, הן בעלות השפעה נצחית על בניין חייו ואישיותו של הילד –
בניין, שיסודותיו נוצקים בבית – ובמסגרת החינוכית לגיל הרך.
פותחים חלון הזדמנויות
איזה פלא בלתי נתפס מתרחש בשנת-חייו הראשונה של הילד!
אין עוד פרק זמן בכל חייו הרגילים של בן-אנוש, שבו חלים שינויים מופלגים שכאלה: בתוך שנה אחת בלבד הופך יצור זעיר וחסר-אונים במשקל ממוצע של 3 קילוגרמים, התלוי בכל מאודו במטפליו – לאדם קטן, עצמאי במידה רבה, שמגלה מדי יום עוד ניצנים ברורים של אישיות ייחודית.
במהלך אותה שנה הוא משליש את משקלו, שריריו מתפתחים, שיניים קטנות צומחות בפיו ומזונו הופך להיות מגוון. הוא לומד להתהפך ולהתבונן, לגעת ולאחוז, להתיישב ולהתרומם, לזחול ולפעמים אף ללכת, למלמל ואפילו לדבר. מהפך דרמטי, בכל קנה מידה!
לאחר השנה הראשונה, כידוע לכולנו, קצב ההתפתחות מתמתן: בשנה השנייה הילד מרחיב את יכולותיו ומפתח אותן, הוא עולה במשקלו וצומח בגובהו – אך לא בקצב המהיר של השנה הראשונה. לשם השוואה, בעוד בסיומה של השנה הראשונה צפוי התינוק לשקול פי שלושה ממשקל הלידה שלו (צמיחה של כ-300%) – במהלך השנה השנייה הוא יוסיף למשקלו 2-3 קילוגרם בלבד (צמיחה של כ-30% ממשקלו בתום השנה הראשונה).
כשנתבונן בעוצמת השינויים האלה, נשיג הבנה עמוקה יותר במשמעותה של אותה שנת-חיים ראשונה. התקופה הזו מהווה חלון הזדמנויות בלתי חוזרות, עבור הילד ועבורנו: זוהי ההזדמנות המוגבלת-בזמן שלנו לעזור לו למקסם את ההזדמנות המוגבלת-בזמן שלו.
מטפסים במעלה הפירמידה
לצד הטיפוח הרגשי, שעליו הרחבנו במאמרים הקודמים (בייחוד בהתייחס למילות החזון "רגש", "יחס אישי" ו"מובילים"), עיקר צרכיו של הילד בשנתו הראשונה – הם צרכים פיזיים.
הפסיכולוג היהודי-אמריקני אברהם מאסלו הציג את "תאוריית הצרכים", העוסקת במניעי האדם בחייו. בבסיסה עומדת ההנחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני-האדם, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות:
לעומת מניעי החסך, מניעי הגדילה אינם מפיגים מתח בלתי-נעים, כי אם יוצרים מתח נעים.
הרעיון העיקרי של תאוריית הצרכים של מאסלו קובע כי הצרכים בנויים בכעין פירמידה, מהרמה הבסיסית ביותר של הצרכים הפיזיולוגיים החיוניים ועד לרמה הגבוהה ביותר של צרכי המימוש העצמי – וכי רק כאשר רמה מסוימת של צורך מתממשת ניתן לעבור לרמה הבאה.
מאסלו סובר כי לא ניתן להעפיל למימוש מניעי הגדילה, לפני מילויים של מניעי החסך. כך, לדוגמה: אדם הרעב ללחם לא יוכל להתרכז במימוש כשרון הציור שלו; אדם החי באזור מלחמה ונעדר ביטחון בקיומו הפיזי לא יתרכז ביצירת קשרים חברתיים; אדם הסובל מחוסר שייכות בסיסית למשפחה או לקהילה לא יחולל מהפכה רעיונית או מדינית.
אמנם, ישנם קולות המתנגדים לתאוריה זו וטוענים כי לעתים גם סיפוק חלקי של רמת-צורך מסוימת יספיק למעבר לרמה הבאה; אך לכל הדעות, אי אפשר להתעלם באופן גורף מסיפוקם של צרכים בסיסיים ולצפות שגם בלעדיהם יושגו צרכים מתקדמים יותר.
המשמעות המעשית עבורנו, כמטפליו של הילד, היא ברורה:
עלינו לעשות כמיטב יכולתנו לאספקת צרכיו הפיזיולוגיים הבסיסיים של התינוק-הפעוט-הילד במידה המיטבית, כדי לאפשר לו להתקדם במעלה הפירמידה ולהשיג תחושת ביטחון קיומי, שייכות, אהבה, זהות, כבוד ומימוש עצמי.
בפרק הבא נדבר על הקניית הרגלים נכונים לילדים, וכיצד הרגלים אלו תורמים להתפתחותם הקוגניטיבית, הרגשית, החברתית והעצמאית. נסביר מהו הרגל, מדוע הוא חשוב, וכיצד ניתן להקנות הרגלים טובים לילדים מגיל צעיר.
מעונות שיקומיים | גני שפה | גני תקשורת | גני מש”ה בתי ספר “פיתוחים” | מרפאות להתפתחות הילד מרכזי תמיכה גדלים ביחד | מרכזים רב תחומיים “שתילי חינוך” | מרכז הכשרה “פלוס”
