בפרק הקודם דיברנו על היכולת המופלאה של תינוקות לקרוא מחשבות ועל ההשפעה העצומה
של רגשות ההורים והמטפלות על תחושתם.
בפרק זה נדבר על הכוח של המחשבה ועל יכולת ההשפעה שיש להורים ולמטפלים על התינוק.
האם העובדה שתינוקות קוראים מחשבות מהווה מידע מלחיץ?
ייתכן, בהחלט, אבל באותו המידע עצמו – טמונה ברכה גדולה ומענה רב-ערך למטפלים בתינוקות!
כי באותה הדרך ממש, ניתן להשפיע לטובה על תחושתו, על הלך-רוחו ועל התנהגותו של התינוק. כל מה שנדרש זה – לחשוב! לחשוב עליו טוב; לחשוב עליו ואליו במילים רכות, אוהבות, מכילות ושוחרות-טוב.
תקשורת באמצעות המחשבה היא כלי-עזר נפלא מאין כמוהו להרגעת התינוק. אברך ששמע על כך, העיד מכלי ראשון על הפלא:
תקופה קצרה לאחר שהוא נחשף לרעיון זה – דרך שיעוריו של הרב בויאר שליט"א – נולד לו בן. כשהוא נכנס לתינוקיה, הוא גילה את תינוקו צורח ללא הרף. הוא נעמד לצד הילד למשך מספר רגעים, ללא מגע או אמירה כלשהי; והרך הנולד – לגודל השתאותן של האחיות – נרגע. "מה עשית?" שאלה אותו האחות, "ואיך? הרי אפילו לא נגעת בו!" האברך היסס אם לשתף במידע שברשותו; למי שלא מכיר את המושגים הללו – הם עלולים להישמע לא-ריאליים…
אבל לאחר הפצרות, הוא נענה וגילה לאחות את הסוד: בעמידתו ליד עריסת העולל שלו, הוא חשב: "למה אתה בוכה? אתה מצטער על התורה שנשכחה ממך? אל תדאג, בן יקר שלי, אני אלמד אתך. אדאג לך בכל – ברוחניות ובגשמיות; אמסור בעדך את נפשי". המחשבות הללו עברו אל הילד, נקלטו בתודעתו – והוא נרגע!…
צורת-התקשורת הזו אפשרית ונגישה עבור כל מי שמטפל בתינוק – כולל, כמובן, הדמויות המטפלות בו במסגרת היומית (מעון, משפחתון). נפשו הרכה והזכה של התינוק קולטת את מחשבותיה, ואם המטפלת זוכה – היא מעניקה לו, דרכן, מטען עצום בחשיבותו של אהבה, של רוגע ושל תחושת ערך.
תחושת ערך? אכן! כאשר המטפלת רוצה מכל לבה הטוב בטובתו של התינוק, כאשר היא דואגת לו וחשה אהבה כלפיו – הוא מרגיש זאת. הוא מפענח את שדרי המחשבה שלה כ: "היא אוהבת אותי; אני ראוי לאהבה; אני שווה!"
וכך, בלי מילים, היא זוכה לבנות בתוכו תחושת שווי, ומעצימה את הערכתו העצמית. היא בונה את התקשורת החיובית בינו לבין עצמו – השלב הראשון מבין שלבי התקשורת המתפתחת של התינוק, המבטיח כי בהמשך הוא יזכה, בעזרת השם, גם לתקשורת תקינה בינו לבין קונו.
היחס שלה היום, הוא היחס שלו להקב"ה – מחר. האהבה שלה עכשיו, היא אהבת ה' שלו – לעתיד!
יחס אישי – כשמו כן הוא: יחס המעמיק לתוככי אישיותו של הילד ורואה בה, כבר מגיל אפס, את הייחודיות שלה, את צרכיה האינדיבידואליים, ואת יכולותיה המדויקות.
יחס אישי ומותאם כזה – מפתח את חוסנו הרגשי של הילד. ההתייחסות הרכה והאוהבת מפתחת ומעצימה את נפשו. הרעפת חמלה והשפעת חמימות על תינוק, על ילד – הן עבודת ה', שמשמעותה כבירה ונצחית!
כוח המחשבה מעניק לנו הזדמנות יוצאת מן הכלל להעניק לקטנטנים שתחת אחריותנו את מתנת-החיים הזו. שאנו חושבות על המשמעות האדירה שיש ליחס שלנו אל הילד – על עתידו; כשאנו חושבות אל הילד מילים טובות ואוהבות – אנו זוכות לבנות את נפשו וליצוק תשתית איתנה לבריאותו הפיזית, הנפשית והרוחנית בהמשך חייו.
"אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך" (רש"י הקדוש בפירושו לחומש דברים, ט"ז, י"א). נקדיש מחשבה אישית לכל אחד מן האוצרות היקרים המופקדים בידינו – מחשבה טובה של אהבה, מחשבה בונה של רצון לשמח – וה', באהבתו, יעניק גם לנו מלוא חופניים שמחה ונחת.
