בפרק הקודם, סיפרנו על רבי מאיר שפירא מלובלין והדף היומי ונתנו סקירה קצרה על: מהו חזון.
בפרק זה נרחיב איך מתרגמים את רעיון החזון – למעשה.
"באין חזון ייפרע עם", נאמר במשלי (כ"ט, י"ח). חזון, במשמעותו העמוקה, הוא נבואה: היכולת הרוחנית שמעניק ה' לאדם, לחזות את העתיד לבוא. מאז חרב בית המקדש, פסקה הנבואה; ואז נוצר החשש כי "ייפרע עם": כי על מנת שעם יישאר עם, הוא זקוק לחזון.
כוח החזון – הוא הכוח המאפשר את הראייה קדימה; את שרטוט תמונת העתיד המיטבית וההתכווננות אליה. הוא הכוח המניע את החידוש והחדשנות, את ההתפתחות וההתקדמות, את הפתיחות המחשבתית והיכולת לחולל שינויים מפליגים.
לעומתו, קיים בעולם כוח מקביל: כוח השימור.
המשכו של אותו הפסוק במשלי הוא: "ושומר תורתו אשריהו". כוח השימור הוא הכוח המאפשר את ההתמדה, את הקביעות, את השמרנות, את השמירה על הטוב הקיים – שהיא זו ששומרת עלינו ומחזיקה אותנו הלאה, כעם.
יכולנו לחשוב שישנה סתירה בין הכוחות הללו – בין החדשנות לשמרנות, בין ראיית העתיד וההתכווננות אליו לבין שמירת הקביעות הקיימת; אך למעשה, שני הכוחות הללו – כוח החזון וכוח השימור – אינם רק מקבילים זה לזה, ובוודאי שאינם מחליפים או סותרים זה את זה. הרבה מעבר לכך, הם משלימים ומעצימים זה את זה:
החזון, דווקא הוא, מאפשר את השמירה המיטבית על כל הטוב שישנו – ואת העצמתו לרמות גבוהות פי כמה וכמה!
חזון "הדף היומי" הוא דוגמה מוחשית לכך; כמו גם חזונו הנוסף של רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל – ישיבת "חכמי לובלין", שהייתה הישיבה הראשונה מאז ומעולם שהעניקה לתלמידיה גם קורת-גג פיזית, ארוחות מסודרות, ואת מיטב התנאים הגשמיים לצמיחה רוחנית – ואשר העמידה תלמידים הרבה, ביניהם גדולי עולם ומאורות לדורות.
כך חולל גם חזונה העצום של מרת שרה שנירר ע"ה, מייסדת "בית-יעקב", שינוי מופלא לדורי-דורות, והציל אין-ספור בנות ובתים מישראל.
רוב החזונות והוגיהם נתקלו, בתחילת דרכם, בהתנגדות ובחשש; רבים היו שפחדו מפני רוח החדשנות שהם נושאים עמם, ומפני השינוי שהם עלולים לחולל בצביונה של מסורת ישראל. אך השנים שחלפו, והתוצאות הברוכות, העידו יותר מכל כי דווקא החזון והחדשנות – הם אלה שהצליחו לשמר את המסורת היהודית, ולהעמיד לגיונות של בני-תורה מופלגים ושל בנות-ישראל כשרות, התומכות בהם במסירות.
חזון מורכב משלושה מעגלים:
שלושת מעגלי החזון יוצקים את המשמעות לעשייה היום-יומית שלנו, ומזכירים לנו כל העת מאין באנו, לאן אנו שואפים להגיע, ומה מלווה אותנו בדרך.
לכל אדם יש – או אמור להיות… – חזון משלו; תמונה עתידית שאליה הוא מכוון כל העת, והיא זו המשפיעה על החלטותיו ועל מעשיו ברמה היום-יומית. חזון ברור ומוגדר מאפשר לנו לבחון את העשייה השגרתית שלנו לאורו, ולוודא שאנחנו בדרך הנכונה – ממש כמו המצפן, שעל פיו אנו יכולות לכוון את צעדינו.
עבור ארגונים, שפעילותם מונעת ומתקיימת על ידי בני-אדם רבים ושונים, קיומו של חזון הוא – במידה רבה – קריטי אף יותר.
כבר בשלב יצירת החזון, ניתן להרגיש את סגולותיו המיוחדות: החשיבה האישית והמשותפת על הארגון שלנו, על הלקוחות שלנו, עלינו ועל הצוות שלנו – שאמור להיות שותף בהגשמה; הדיוק והזיקוק של הערכים ושל העקרונות המנחים; הפניית המבט קדימה, והיכולת לראות את תמונת-העתיד במיטבה – כל מי שחווה את התהליך המדהים הזה, יכול להעיד איזה שינוי תפיסה הוא מחולל, וכמה טוב טמון בו.
ולאחר שנוצר החזון, גובש ונוסח, ותמונת המצב העתידית זוהרת מול עינינו בשלל גווניה המרהיבים?
אז נגלה את שלל יתרונותיו המוספים של החזון:
החזון מאחד סביבו את כל השותפים והחברים לעשייה, ויוצר עבורם זהות משותפת ומגבשת; הוא מעורר השראה; הוא מעניק משמעות גם לצעדים היום-יומיים הפשוטים ביותר; הוא יוצר תקווה, ממריץ, ומהווה בסיס משמעותי מאין-כמוהו להתגייסות וליצירת מוטיבציה ומחוייבות בקרב כל מי ששותף להגשמתו. החזון מציב מול עינינו את הערכים ואת העקרונות שמנחים אותנו ועוזר לנו לדייק ולפעול לפיהם, בכל שלב ובכל צעד, ולקבל החלטות מושכלות ומותאמות.
בכל שלב חדש בחיי הארגון – תחילת שנה, פתיחת אגף, השקת תוכנית – נוכל לייקר ולהעריך פי כמה וכמה את מתנת החזון. כי כשיש לנו חזון – יש לנו מצפן; ויש לנו, בסיעתא דשמיא, את התשתית הטובה ביותר לסלול על גביה דרך ברורה, נהירה ומאירה, לכל הצעדים הבאים עלינו לטובה.
במאמר "הטמעת החזון" תמצאו את מפת הדרכים הפרקטית ליישום.
