חלק א

גיוס ושימור צוות איכותי

 

 

זה היה יום אביב בהיר ומואר, ושדות החיטה הפוריים שבעמק היו שטופי שמש. בין השיבולים הגבוהות צעדו שניים: אב חוואי ובנו בן השש, שהוזמן לצאת עמו לטיול מהנה.
צעדיו של האב היו מתרוננים. הוא הביט סביבו בעונג, שורק לעצמו מנגינה עליזה ומודה לבורא העולם על השפע שבשדותיו.
אבל הילד?
השמחה וההודיה רחקו ממנו. הוא רק נגרר אחרי אביו, מתאמץ להדביק את קצב הליכתו ומיילל ללא הרף.
"למה אתה בוכה?" הסתובב אליו אביו, תמה ונוזף, "תראה איזה יום יפה! איזה נוף קסום! איזה שפע משמח!"
הילד ניסה למחות את דמעותיו ביד דקורת-שיבולים, וענה בקול בוכים: "אתה גבוה, אבא. אתה רואה את הנוף ואת המסלול ומנווט את הדרך. ואני? אני רק מנסה לעקוב אחרי הרגליים שלך, בתוך ים השיבולים שרוקד לי מול העיניים".
אהה!
רכן האב, חיבק את ילדו הכאוב וניגב את פניו הלחות, הרים אותו על כתפיו החסונות ושניהם המשיכו בטיולם, שרים ונהנים ממנו – יחדיו.
(מעובד על פי סיפור עממי)

 

הצוות שלנו. נבחרת העובדים שאמורים לצעוד בעקבותינו, המנהיגים, במסלול שאנו מתווים ואל הכיוון שאנו מורים עליו. ואנחנו לא רוצים אותם רק באים בעקבותינו, אלא שיהיו שותפים אמיתיים לדרך ויראו אותה כפי שהיא בעינינו: יפה, מבטיחה ושופעת.
האם המציאות בשטח משקפת את השאיפות היפות האלו?
נראה שכל מנהל ומנהלת שהתמודדו אי פעם עם משימת הגיוס של עובד חדש, או עם אתגר השימור של הצוות הקיים, יעידו שלא תמיד.
בואו נסתכל במבט חדש על "שדה השיבולים" שלנו ונלמד איך להראות את יופיו לכל מי שאמור להיות שותף בטיפוחו ובצמיחתו.

 

צו גיוס: לְמה?

מנהלים רבים מודים כי גיוס עובדים חדשים הוא ה-אתגר שלהם בעבודה, משימה מורכבת שנתפסת לעתים כהימור של ממש. קשה להשלים עם כך כאשר זוכרים את העבודה הרבה הכרוכה בגיוס עובד חדש: פרסום המשרה, סינון המועמדים, ראיונות, הליך קבלה לעבודה וחניכה ראשונית, ליווי בהשתלבות בעבודה ובצוות, ספיגת טעויות של מתחילים, מעקב והכְוונה…
ישנם מספר צעדים, שיישום שלהם עשוי להפוך את התהליך לקל ולאפקטיבי הרבה יותר, בע"ה.

 

השלב הראשון: אפיון תפקיד מדויק

כשאנחנו מגדירים תפקיד בהגדרה גנרית כמו "מזכירה" או "עוזר מנכ"ל", קשה להבין את מהותו האמיתית של התפקיד ואת הציפיות המדויקות שלנו ממי שימלא אותו.
חידוד ודיוק של ההגדרה יעזרו לעובד הפוטנציאלי להבין לעומק מה נדרש ממנו ולבחון את ההתאמה האישית שלו לתפקיד, עוד לפני שאנחנו נידרש לבחון זאת.
בהתאם לאיפיון התפקיד נפרסם פנייה מדויקת שתניע רק את המועמדים המתאימים, ונוכל גם לסנן את הפניות באופן הרבה יותר ממוקד.

באפיון התפקיד נכללים:

  • כישורים מקצועיים וטכניים המהווים דרישות סף לקבלה לתפקיד (לדוגמה: השכלה מקצועית ספציפית, נתונים פיזיים כמו זריזות ויכולת עבודה מאומצת, גמישות בלוחות הזמנים, שפה, ניסיון קודם.)
  • יכולות וכישורים אישיותיים הכרחיים – אישיים או בין-אישיים (לדוגמה: סבלנות, גישה פתוחה ומכילה, הבנה לנפש הילד, תקשורת בין-אישית זורמת, יכולת עבודה בצוות.)
  • רוח התפקיד על פי חזון הארגון: איך אנחנו רוצים שהעובד יראה את התפקיד שלו? לאיזה יחס רגשי ולאיזו גישה רעיונית ביחס לתפקיד אנו מצפים ממנו?
  • יעדים ותפוקות שמצופה מן העובד לעמוד בהם. נשים לב שמדובר בהגדרה מעמיקה יותר – לא רק "אלו משימות נדרש העובד למלא" אלא "לאלה יעדים או הישגים אני מצפה ממנו להגיע?" ו/או "מהו עובד מצטיין בעיניי?"

 

שתי הארות חשובות:

  • הגדרת רוח התפקיד, היעדים והתפוקות, משפיעות כמובן על הגדרת הכישורים (סעיף 1 ו-2)
  • לאחר האיפיון הראשוני, נבחן אותו מחדש ונסמן את דרישות הסף הקריטיות, אלו שבלעדיהן לא יוכל התפקיד להתמלא כראוי בשום אופן.

רצוי שמספר דרישות הסף הבלתי-מתפשרות לא יהיה גבוה מדי, כדי לא לצמצם את טווח הבחירה שלנו לרמה לא מציאותית. אחרי הכל, אנחנו רוצים עובדים אנושיים :)

 

בחלק הבא: תהליך הגיוס בפועל

דילוג לתוכן