חלק ב'

בטיחות במסגרות חינוכיות

בחלק הראשון של המאמר למדנו על המחויבות שלנו ליצור סביבה בטוחה עבור תינוקות, פעוטות וילדים. בחלק זה נלמד מהי סביבה בטוחה ואיך יוצרים אותה.

 

האחריות המוטלת עלינו לשמירה על בטחונם ועל חייהם של הילדים שהפקיד ה' בידינו – כילדים ביולוגיים שלנו או כילדי המסגרת שבהנהלתנו – כוללת שני רבדים:

  1. יצירת סביבה בטוחה, מוגנת, מפוקחת ומנוטרלת מגורמי סיכון במקסימום האפשרי;
  2. הקניית כללי בטיחות, התנהגות מוגנת ואחריות אישית לילדים.

יצירת סביבה בטוחה

בטוח שזה באחריותנו

סביבה בטוחה היא סביבה:

  1. מותאמת מכל בחינה והיבט לגיל הילדים השוהים בה, להתפתחותם, ליכולותיהם ולצרכיהם.

ההתאמה כוללת הקצאת שטח פעילות בגודל מתאים, זמינות גבוהה של אביזרי משחק וארגונם בצורה מסודרת ונגישה (לדוגמה: מבלי שהילד יצטרך לנסות למשוך לעברו קופסת משחק ממדף גבוה).

  1. נקייה ומנוטרלת מכל מפגע אפשרי, כמו: חוטים ארוכים; חפצים שבורים; ברז מים חמים בהישג יד.
  2. יציבה ומאורגנת. סביבה שבה נשמרים כללים, קביעויות וסדר-יום היא סביבה המעניקה לילד תחושת ביטחון, ומאפשרת לו לפתח מערכת תקנית ואיכותית של יחסי-גומלין עם הדמות המטפלת בו. לקשר שבין הילד למטפלת יש השפעה משמעותית על האופן שבו הוא ייענה לכללים שהיא מציבה, ייתן בה אמון ויישמע לה.

צעד ענ"ק לבטיחות

מודל להגנה אקטיבית

בחוברת "בטיחות מאפשרת" מופיע מודל מעניין, המתייחס להגנה האקטיבית (השגחה ומניעת גורמי סיכון) של המבוגרים על הילדים:

"נדמיין ענק הצופה מגובה רב על הסביבה. גובהו ומידותיו הגדולות יאפשרו לו לראות מרחבים גדולים, להבחין בהתרחשויות רבות ואף להתערב באמצעות זרועותיו הארוכות בניווט ההתרחשות.

השגחת מבוגר חייבת להיות כענק, הצופה מגבוה על ההתרחשויות והסביבה שבה פועלים ילדים".

רכיבי ההשגחה המתוארים במדריך תואמים את המשל, ומאורגנים תחת ראשי התיבות של המילה "ענק": ערנות, נוכחות, קשב.

ערנות

כוללת בתוכה מספר היבטים:

  • ערנות למרכיבי הסביבה:

מה נמצא בסביבה שבה פועלים הילדים, ועלול לפגוע בהם? יש להעניק את תשומת הלב המרבית למעשי הילדים, לעיסוקיהם, לחפצים שבהם הם נוגעים או משתמשים.

 

  • ערנות למה שהילדים אומרים:

כאמור, ילדים נוטים לערב בין דמיון למציאות, ובהתאם לכך הם מתכננים – תוך כדי משחק דמיוני – מעשים מסוכנים. ערנותו של המבוגר לדיבוריו של הילד תסייע לו לזהות תכנונים דמיוניים שעלולים ברגע אחד להיתרגם למעשה מסוכן באמת, כך שהוא יוכל למנוע זאת מבעוד מועד (מניעה פיזית ו/או באמצעות הסברה לילד).

 

  • ערנות לשקט:

גם אצלכם אומרים: "לכו לבדוק מה הוא עושה, הוא שקט מדי!…" או "השקט שלה חשוד…"? אנו עשויים לשמוח ולחוש נינוחוּת כשהילדים עסוקים ושקטים, אך דווקא אז עלינו לגלות ערנות כפולה.

שקט עלול להעיד על עיסוק בפעילות מסוכנת, שמרגש את הילד עד כדי חוסר השמעת קול. לפעמים הילד מודע לכך שהוא עושה דבר אסור וזה מה שגורם לו לשמור על אותו שקט מטעה.

נוכחות

פירושה: הימצאות מבוגר בשטח, באופן נגיש וזמין. לא תמיד מדובר בנוכחות צמודה, אך רמת הנגישות והזמינות נדרשת להיות כזו המאפשרת תקשורת מיידית – מילולית או פיזית – גם מצד המבוגר וגם מצד הילד.

 

קשב

משמעו קשב מלא ומרוכז, ללא מסיחי דעת כמו עיסוק בטלפון, במחשב או בפעילות דורשת-קשב אחרת. כשאנו משמשים בתפקיד המבוגר האחראי על ילדים בגיל הרך, נדרשים מאתנו מאה אחוזי קשב (ולא מופרך שגם יותר מזה…).

קשב מאפשר לנו זיהוי מקדים של איתותים או סימנים לפעילות מסוכנת של הילד, ומניעת הסכנה במועד.

בסעיף זה נכללת גם היכרות מעמיקה עם הילד ואופיו. כשאנו מודעים לנטיותיו של הילד שבהשגחתנו, דרך קבלת מידע מקדים מן ההורים או רכישת ידע כזה בעקבות התבוננות בילד, נוכל להעריך מראש מה הוא עומד לעשות (למשל: לגשת למכשיר החשמלי ולפרק אותו, כמו שהוא מאוד אוהב) ונמנע ממנו להסתכן.

 

תיווך והסברה הם רכיבים חשובים במניעת סכנות, אך הם תמיד יהיו רק נלווים להשגחה פעילה, ולא יהוו תחליף לה.