בחלק זה נדבר על ההגדרות למקצועיות והביטוי שלה בעולם העבודה והחינוך.
התואר "מקצועי" הוא אחד התארים הנפוצים, בוודאי בעידן שלנו, המצטיין בהנגשתם של לימודי מקצוע ושל הכשרות והשתלמויות מקצועיות (במכונים מקצועיים, ברור…). ודווקא בגלל היותו פופולרי כל-כך, מעניין לרדת לעומק משמעותו ולהבין אותה, ואת הקשר שלה לעשייה שלנו.
וכהרגלנו, נעשה זאת כמובן – במקצועיות.
ההגדרה המילונית הבסיסית לערך "מקצועיות" היא: .
הרחבה של הערך ניתן ללמוד דווקא מן הערך המנוגד לה:
חובבנות – המוגדרת כ: "אווירה, גישה או תרבות ארגונית המאפשרות רמת ביצוע נמוכה בהשוואה למקבילות קיימות" (ויקיפדיה).
נהפוך שוב את המונחים ונסיק כי מקצועיות משמעה אפשור (ויותר מזה: דרישה ל)רמת ביצוע גבוהה בהשוואה למקבילות קיימות.
בהרצאתו אודות אתיקה מקצועית (2006), הגדיר הפרופסור גבי שפלר[1] את מאפייניה של המקצועיות במספר ממדים.
כשנסקור את המאפיינים הללו, נגלה כי זו דרך ההתנהלות שאנו שואפים לאמץ. אנו רוצים להיות מנהלים מקצועיים של צוות מקצועי, בסביבת עבודה מקצועית. המשמעות של זה היא ש:
בחלק הבא נדבר על חשיבותה של מקצועיות ועל הדרכים לפתח ולשפר אותה
מעונות שיקומיים | גני שפה | גני תקשורת | גני מש”ה בתי ספר “פיתוחים” | מרפאות להתפתחות הילד מרכזי תמיכה גדלים ביחד | מרכזים רב תחומיים “שתילי חינוך” | מרכז הכשרה “פלוס”
מרכז פדגוגי | אולם כנסים | חוגי אפטר סקול
פסגות – הכשרה אקסטרה מקצועי | פסגות דעת – השתלמויות לעובדות הוראה